זה נראה כאילו רק אתמול התחילה לה שנה ב' והנה היא נגמרת...הזמן עובר כל כך מהר כשנהנים..........נוט.

שנה ב' בלימודים, כל לימודים, היא קשה. המעבר משנה א', שבה לומדים הכל מהכל (ועוד קצת ) ורק מתחילים להכיר את המערכת שבה נמצאים, לשנה ב', שבה כבר אמורים לפעול בצורה יותר מודעת ועצמאית - ובמושגים של מחלקת אופנה בשנקר זה אומר שהאחריות גדולה יותר, וכבר צריך להיות לתלמידים ידע יותר מוצק בעיצוב , ידע שיקבע את המשך דרכם המקצועית.

לא אשקר, שנה ב' היתה לי קשה. מאוד קשה. אבל גם למדתי הרבה דברים חדשים, גם על עצמי .

למדתי להכיר את הארכיון המדהים של שנקר, שיש בו פריטים מסויימים שהגיל שלהם מתקרב ל-300 שנה:

כמו המגף הזה, שחגג לא מזמן יום הולדת 120

בקורס טי שירט למדתי על סוג אחר של עיצוב אופנה- כזה שהמסר המועבר בו הוא הרבה יותר ישיר:

בקורס סמינר תקופתי שחזרתי שמלה מדהימה של בלנסיאגה ואפילו עשיתי את זה טוב ( בעזרת הדוגמנית אנה):

תמונה זו צולמה לאחר 85 שעות ללא שינה.אני בעצם הוזה עכשיו.

היו ימים שפשוט התחרפנתי, מרוב לחץ, חוסר שינה, או סתם בלוק יצירתי. בזמנים קשים אלה, פניתי לעזרה מקצועית. בעיקר של צצי החתולה .

נתתי קפיצה קטנה לשבוע האופנה שהיה:

מיד אחרי זה חזרתי לכלוב שלי והמשכתי לתפור.

ציירתי קצת ציורים:

קניתי הרבה בדים:

דיגמנתי שמלה מהמאה ה-17:

בשלב הזה הייתי כל כך נטולת שינה , שהייתי משוכנעת שאני באמת במאה ה-17. שמלה מאת מיתר בלאו המהממת.

ולמדתי איך לתפור חזיות:

(ותחתונים)

מה צופן המשך הדרך? אין לדעת. תנו לי לישון איזה 140 שעות ככה ואז אני נדבר.

Design yourself

אני אוהבת  עיצוב. העולם  סביבנו מושפע בעיצובים מכל הסוגים- מהבגדים שאנחנו לובשים , הרהיטים שאנחנו יושבים עליהם ( גם רהיטים מאיקאה עוצבו על ידי מישהו,מתישהו...) ועד האריזות של האוכל שאנחנו אוכלים. עיצוב טוב הוא יקר מפז, כזה שגם משרת את מטרת החפץ וגם משרה עליו אסתטיקה ואווירה מסוימת , ונותן לו עניין ויופי.

לפני כשבועיים ננעלה התערוכה ׳עיצוב טרי׳, שבה הוצגו פרוייקטים של מעצבים ישראלים עולים  בתחומי העיצוב התעשייתי- ריהוט, עיצוב פנים,אריזות ועוד.  כמו כן במסגרת פרוייקט ׳חממת העיצוב׳ הוצגו עבודות של מעצבים שזה עתה סיימו ללמוד/בתחילת דרכם המקצועית בתחום.

מהדברים שאהבתי:

פיוז'ן חרסינה מזרחית ומערבית של סטודיו סוהו

גופי תאורה סרוגים - פרוייקט knitted and folded של אריאל צוקרמן ועודד ספיר

גוף תאורה עשוי טקסטיל, יצירה של מעצבת הטקסטיל מיקה בר וסטודיו לעיצוב Producks. ההדפס קובע את הזוויות שבהן יתקפל הבד וכך קובע את הצורה.

ומה שאהבתי במיוחד:

פרוייקט jacquard 2.0 של מעבדת פאבלאבIL , שהיא מעבדת ייצור דיגיטלי קהילתית מבית המחלקה לעיצוב פנים במכללה למינהל , וספריית החומרים במוזיאון להעיצוב בחולון ( מקום שבבו אנשים יכולים להתנסות ולבוא במגע עם מגוון חומרים מתחום העיצוב התעשייתי, מקום מגניב שלעצמו...).

בפרוייקט הזה התחקו המעצבים אחרי אריגי הז'קארד,  אריגים רב שכבתיים שבעת אריגתם נוצרת דוגמה מפורטת על ידי שליטה בכל חוט וחוט . במקום אריגה, נעשה שימוש  בטכניקה של חיתוך בלייזר, כשהחיתוך הוא סלקטיבי ויוצר בכל פעם חלק אחר משכבות הבד השונות . התוצאה- מגניבה פלוס פלוס.

מה שגרם לי לחשוב ...

על הדרכים שבהן אפשר להשתמש בבד הזה בעיצוב אופנה- כטייק אוף על הקישוטיות של הבדים הרקומים והכבדים של פעם, אבל עם טוויסט עכשווי, נקי ומתוחכם יותר, וגלובלי יותר . 

ומה אתם חושבים?

זעם, זוהמה (ושיק)

מסקירה מהירה של תצוגות האופנה לסתיו/חורף 2013 , טרנד בולט במיוחד הוא שאיבת השראה , אם לא מראות שלמים, מאופנת הפאנק.

ג'יבנשי, סתיו/חורף 2013. שיער שמנוני מעולם לא נראה טוב יותר.

על המסלול ניתן לראות הדפסי משבצות בסגנון הקילט הסקוטי, משחקי שקיפויות בשחור, ניטים וכמות מבהילה של עור.

גוטייה, סתיו/חורף 2013.חוזרים לשנות ה-80.

ג'וניה וואטאנבה, סתיו/חורף 2013. אילו רק עצמי בת ה-15 יכלה לראות את זה.

שיער ואיפור הדוגמניות עוצבו בהשראת אושיות פאנק אלמותיות:

ננסי ספאנג'ן, מי שהיתה חברתו של גיטריסט הסקס פיסטולס, סיד וישס ( וספק נרצחה על ידו, אבל זה כבר סיפור אחר.)

ג'ואן ג'ט, סולנית the blackhearts,the runaways ונערת רוק מקצועית.

סוזי סו, סולנית siouxsie and the banshees. כנראה אהבה את חנה רובינא.

וכמובן המטריארכית של אופנת הפאנק- וויוויאן ווסטווד, בלבוש קז'ואלי.


זה לא במקרה שעולם האופנה חזר להתאהב פתאום באנרכיה ( ומכנסי עור לוהטים)- לתערוכה החדשה שנפתחה זה עתה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, "Chaos to couture" , יש חלק גדול בדבר. התערוכה מרכזת מראות מרכזיים ומשפיעים מימי הזוהר של התקופה, מסוף שנות ה-70 ודרך שנות ה-80, וכיצד השפעה זו מהדהדת בעולם האופנה עד היום.

chaos to couture- נשמע כמו ארון הבגדים שלי.
וכמובן בגאלה השנתית של מכון האופנה של המטרופוליטן, שציינה את פתיחת התערוכה והנהיגה קוד לבוש פאנקיסטי למהדרין, נחשפנו למראות נוספים, והפעם בגרסת הקוטור:

כריסטינה ריצ'י בוויוויאן ווסטווד קוטור. זכרונותיי ממועדון הפינגווין.

מדונה בג'יבנשי, סתיו/חורף 2013. אי שם לורדס בוכה כי אמא שוב פעם גנבה לה את הבגדים.

ומכיוון שאין טרנד הצועד לבדו, אל תוך הילולת הפאנק השתחלה עוד תת-תרבות משנות ה-80, והיא הגוטיקה.

מדהם קירקהוף, סתיו/חורף 2013. מעולה לגשם.

אבל בטוויסט מודרני, שמשלב אלמנטים נשיים-ילדותיים וויקטוריאנים ביחד עם האפלוליות והחומריות הנוקשה של האופנה הגותית ( ויניל, עור, חלומות שבורים). מראות שמיד הזכירו לי את אופנת הרחוב המשגעת שניתן לראות ברחוב שיבויה בטוקיו:

גוטיק-לוליטה. אל תאמינו למה שאתם רואים, מבפנים היא בוכה.

השורה התחתונה- לא צריך לרוץ ולקרוע את הגרביונים, לשים ליפסטיק שחור או לנסות לעשות מוהיקן לבד עם מכונת גילוח . כמו כל טרנד כזה או אחר, צריך לקחת אלמנטים מסוימים- צמיד ניטים פה, ג'קט עור קטן שם. הדבר האחרון שאתם רוצים זה להיתקע עם סטוק של מכנסי עור ולגלות שהטרנד הבא זה דובוני אכפת לי.

ילדים רעים וחולצות פסים

בתור סטודנטית לעיצוב אופנה, מוטל עליי להיות 'עם יד על הדופק' בכל מה שקשור לעולם האופנה העולמי- לעקוב אחרי התצוגות האחרונות, מעצבים חדשים שכדאי לשמוע עליהם ועל איזה טרנדים מסקרנים מלחששים בבירות האופנה השונות.

בתור אוהבת אופנה מגיל צעיר ( לפחות מהגיל שבו אפשר להחריב חולצות ישנות עם מספריים ודבק פלסטי ולהכין לברביות  קולקציית ריזורט חדשנית) , העניין שלי במתרחש באופנה העולמית החל הרבה יותר מוקדם מהשלב בו התחלתי ללמוד בשנקר- והנה מעצב שאהוב עליי במיוחד:

הילד הרע- ז'אן פול גוטייה

                                                             

     ז'אן-פול הצעיר בחולצת הפסים האהובה שלו. יצירה של פייר וז'יל, 1990

יש שנוטים לקטלג כיום את גוטייה כפרובוקטור מקשיש, ויותר מדי מכירים אותו רק כשם מאחורי 'הבושם עם הציצים' -  אך אחרי הכל מדובר במעצב עם וותק של כ-40 שנה בתעשייה, עם סגנון שנוי במחלוקת , אך כזה שהשפיע כל כך הרבה על האופנה במחצית השנייה של המאה ה-20 ועד היום.

ז'אן פול גוטייה החל את הקריירה שלו ללא הכשרה רשמית, כשהמעצב פייר קארדן שכר אותו להיות העוזר שלו.  בשנת 1976 הציג את הקולקצייה הראשונה על שמו, ומתחילת שנות ה-80 שיחרר קולקציות פרובוקטיביות שהעניקו לו את התואר 'הילד הרע' של עולם האופנה הצרפתי. הוא הרבה לקחת השראה מאופנת רחוב, משחק בין התפקידים המגדריים- גברים בחצאיות ונשים בחליפות סמוקינג, כולל שפם מלאכותי...

         שפם לוקח את מכנסי הבויפרנד בגדול. חורף 1990

גוטייה היה בין המעצבים הראשונים שלקחו אלמנטים מרכזיים מעולם ההלבשה התחתונה ותירגמו אותם לאופנה לבישה.

        ובל נשכח את אסתר הצדקת וקונוסיה. 1990

גוטייה לוקח השראה רבה מתרבויות שונות ברחבי העולם.

         הישרדות -שיק. 1993

מבין הקולקציות הבלתי נשכחות שלו- קולקציה בהשראת העולם החסידי, מחורף 1993

אז מי בא להסתובב בכיכר השבת?

מתי התאהבתי בז'אן פול גוטייה ? כשראיתי את זה:

'עיר הילדים האבודים', ז'אן פייר ז'נה, 1995

'קיקה', פדרו אלמודובר, 1993

'האלמנט החמישי', לוק בסון, 1997


אלה סרטים שיצא לי לראות בגיל צעיר יחסית, בין 10- 14, מבין הסרטים האלה שתופסים פתאום בכבלים באמצע הלילה, והתלבושות ( והעיצוב הכללי)  פתחו בפניי עולם חדש של דמיון ויצירתיות, ותרמו רבות לאהבה שלי לעולם האופנה וללבוש בכלל.

אבל יותר מהכול אני אוהבת בגוטייה את הגישה החצופה, הלא-מסורתית ולא תמיד רצינית לאופנה. למרות שכיום הוא מעצב שעומד בראש אימפריית אופנה, קוטור ובשמים, גוטייה ממשיך להתייחס לעולם האופנה כאל מגרש המשחקים שלו.

להתחיל זה תמיד הכי קשה.

היי, אני שובי, או שובינקה, או שושקי, או שוב, או שושנה או סו. אבל בעיקר שובי . אני סטודנטית  שנה ב' במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, והיום אני אספר לכם כמה דברים על עצמי:

1.) אני אוהבת לצייר. אני מציירת מאז שפיתחתי יכולות מוטוריות מתאימות וסביר להניח שאני אצייר עוד הרבה שנים.

הכלים האהובים עליי הם העפרונות, צבעי מים ואקריליק, אבל לאחרונה התחלתי להשתמש יותר ויותר במחשב, בעזרת עט דיגיטלי של WACOM.

         זה לדוגמה, נעשה לפרוייקט בקורס הלבשה תחתונה.

2.) אני אוהבת את עולם האפנה, אבל מקפידה שלא לקחת אותו לגמרי ברצינות.

                באמת קארל, באמת?

3.) אני מכורה ל-pinterest, ויכולה לבלות לפחות שעתיים כל יום בסריקת תמונות של חתולים ואיורי אופנה, ולפעמים רק חתולים.

       

כמה מהלוחות שלי...

5.) הדברים שנותנים לי השראה: הרחובות של תל אביב, תלבושות אתניות, טקסטורות מעניינות שיוצא לי להיתקל בהן מסביבי, חתולים.

           את זה צילמתי בנמל תל אביב.

6.) חתולים, חתולים, חתולים.

         כן, יש לי את המפלצת הזאת בבית.

7.) אני מזל בתולה, מה שאומר שאני אמורה להיות פרפקציוניסטית ומסודרת. אמור.

אני לא.

8.) בבלוג הזה אני אכתוב הגיגים, אעלה תמונות ואחלוק אתכם את תהליכי היצירה השונים שלי.

                                                                                אז ביוש.